עלון מס' 25, 10 באוגוסט 2011

שלום לכולן/ם,

ימים של צום

תשעה באב ורמדאן. עלי ורסאן עובדים גם כשיש סוֺם (כך בערבית אומרים צום). יום צום ואחווה בין דתית במאהל. צום ועבודה, צום ומחאה. אין חופש ואין מנוחה. המוסלמים כבר רגילים. הם צמים מזה שבוע וחצי.

עלי אמר לי שיש א/נשים שעולים במשקל ברמדאן. צמים ביום ואוכלים הרבה בלילה. הוא חושב שלא לכך התכוון הקדוש ברוך הוא. הוא ציפה לצניעות וענווה בזמן הצום ורק למעט הקלה עם שבירתו.

עלי קורא לו בשם אחר, לקדוש ברוך הוא, אבל נראה שהוא מתכוון לאותה ישות שסבא שלי היה מתפלל אליה בשבתות בבית הכנסת. כילדה, בחצאית וקוקו, הייתי הולכת איתו. פעם בר מצווה עם סוכריות טופי, פעם תפילת שבת ופעם צום.

בצום כולם נראים חלשים ועדינים יותר. מדברים בשקט. קפצתי לבסמת-טבעון להביא אוכל לתרנגולות מהירקן. הכל היה רגוע כל כך. המון אוכל נפרק מהמשאית והא/נשים ליקטו מהמדפים בשקט. שאלתי את הירקן בכרמיאל, גם הוא מוסלמי, איך זה לשבת יום שלם מול הירקות והפירות ולצום. זה לא מפריע לי, הוא אמר, רק הצמא מציק.

פעם צמתי. 3 ימים של צום, רק מים שתיתי. לא תענית ולא ייסורים, זה לא היה אקט דתי. זו היתה התנסות בחוויה חדשה. יש יאמרו שזו סגפנות, יש שיכו בלשונם ויגידו סגפנות ניו-אייג'ית, אבל אני, מאהבת האוכל צמתי.  מי שאוהב אוכל, אני אומרת, צריך לצום לפעמים. הרעב נמוג בסוף היום הראשון והיומיים הבאים היו זמן של מנוחה נעימה, תחושה טובה של התנקות.

והטעם שאחרי הצום. אוה, מי שרוצה חוויה של אנינות הטעם, שיצום לו יומיים-שלושה. בלי ארוחה מפסקת, בבקשה. לאט לאט לטעום ולתת לו, לטעם, לפרוץ במלוא עוצמתו אל החיך שהתנקתה.

זה דומה לחוויה של ירקות בעונתם בלבד – עגבנייה ראשונה אחרי החורף, למשל – אבל חזק ועוצמתי יותר.

 גם לנוצרים יש צום. לפני 14 שנים הייתי באתיופיה. הגעתי בדיוק כשהחל צום ארוך לקראת הפסחא. באמהרית אומרים "צום", כמו בעברית, רק עם צ' דגושה מאוד. בצום של הנצרות האתיופית (והאורתודוכסית בכלל) לא אוכלים מזון מן החי (בשר, גבינות וחלב וביצים) במשך 40 יום. באופן רגיל האתיופים הנוצרים צמים כך בין יומיים לשלושה בשבוע. שמעתי שם טענה שבשר בתדירות יום-יומית גורם לעצבנות. באזורים שאוכלים בהם רק מזון מסורתי ויחסית מקומי אכלנו יום אחד אינג'רה עם בשר עז (לא היה סיכוי להשיג באותו יום משהו אחר ולא יכולתי לחיות על אינג'רה בלבד כמה חודשים...) ויום אחד אינג'רה עם עדשים. ביום הצום אוכלים עדשים.

 

מקווה שהיה צום קל למי שצם/ה. מאחלת לחבריי ולחברותיי הצמים עד סוף הרמדאן שיעבור בקלות וביותר מנוחה.


 

מה בסל ההפתעות השבוע?

מלפפונים

עגבניות שרי

תירס

קישואים

פטרוזיליה

חצילים

במיה

 שזיפים

ענבים

אגסים



שימו לב:

 ירקות שלא יודעים מה לעשות איתם,– חפשו מתכונים באתר תחת הקישור

"מתכונים מקומיים" ובעלונים הקודמים

 

המתכונים מופיעים גם באתר (בינתיים מופיעים רק אלו של שבוע שעבר, אבל נדביק את הקצב). בצד ימין הוספתי קישור לדף שאפשר לשלוח דרכו מתכונים. נשמח מאוד לקבל את המתכונים שלכם/ן.

 

מתכונים

תכננתי לרשום מתכונים לשעועית, אך השעועית, עונתה קצרה משצפיתי והיא נגמרה. רשמתי שני מתכונים לבמיה, נוסף על המתכון הערבי-המסורתי שיש באתר:

 

תבשיל במיה בולגרי

מתכון מספרו של ינקל'ה פנקס מיובלים – "המחברות של אמי, סודות המטבח הבולגרי"

חומרים:

1/2 ק"ג במיה טריה

3 בצלים

3 עגבניות

1 כף קמח

5 כפות שמן

מלח

פלפל שחור

מיץ לימון

פטרוזיליה קצוצה

ההכנה:

-         לנקות את הבמיה ולחתוך את הגבעולים. להשרות אותה במים חמים.

-         לקצוץ את הבצל דק, לחמם שמן בסיר קטן ולטגן את הבצל עד שיזהיב

-         להוסיף את הבמיה ולערבב

-         לחתוך את העגבניות לקוביות קטנות ולהוסיף לסיר.

-         להוסיף מלח, פלפל שחור, מיץ לימון ולערבב

-         לבשל על אש קטנה

-         לדלל את הקמח במעט מים ולהוסיף לתבשיל, להוסיף את הפטרוזיליה ולבשל עד שנוזלי הבישול מסמיכים.

 

במיה כבושה

חומרים:

במיה

שמיר

שיני שום

כף שטוחה של מלח גס לכל כוס מים

גרגרי פלפל שחור

פלפל חריף

ההכנה:

-         להכניס לצנצנת במיה, שמיר ושום

-         לכסות במי-מלח

-         להוסיף פלפל שחור ופלפל חריף לפי הטעם

-         לסגור את הצנצנת, להניח בשמש ליום-יומיים

-         לאחסן במקרר

 

 

תהנו מהסל ובכלל,

ליאת

Comments